ראיון עם פטר סטברום (Peter Stavrum), מוסיקאי ומתופף-גוף בעל שם עולמי המשתמש בסנסולה. קופנהגן, דנמרק
פטר סטברום נילסן (Peter Stavrum Nielsen) הוא מתופף-גוף בעל שם עולמי. הוא הוסמך כמתופף ב- Royal Music Academy בדנמרק ושבועיים לאחר שסיים את התואר קיבל תפקיד בהופעה הבינלאומית STOMP שבה הוא הופיע ברחבי העולם במשך 6 שנים. לאחר מכן חזר לקופנהגן וב-2008 ייסד במשותף את קבוצת Body Rhythm Factory. הקבוצה ביצעה יותר מ-500 קונצרטים באירופה ובשנת 2013 הם זכו בפרס The Young Audience Music Award על ההפקה הטובה ביותר לצעירים בעולם. בתקופת הופעתו ב- STOMP החל להתעניין בתיפוף-גוף ומאז ביצע ולימד תיפוף-גוף בכל רחבי אירופה. בין היתר הופיע ב- Rhythm & Comedy Duoהמפורסם של Funky Currywurst Brothers.
מתי התחלת להתעניין במוסיקה וכיצד נהיית מתופף-גוף? אני מתופף מאז שאני זוכר את עצמי. זה אולי נשמע קלישאה אבל אני זוכר שלקחתי את הסירים והמחבתות של אמא שלי מהמטבח ותופפתי עליהם בסלון עם מקלות הסריגה שלה. מוסיקה ותיפוף תמיד היו חלק חשוב בחיי כבר מגיל צעיר. כנער תופפתי בתופי מתכת, בלוז, פיוז'ן ו- heavy metal. בשנות ה-20 סיימתי תואר במוסיקה בקונסרבטוריום בדנמרק. שבועיים לאחר סיום התואר נסעתי ללונדון להשתתף באודישנים של STOMP. התקבלתי ובמהלך השנים שלי עם STOMP נחשפתי לרעיון של תיפוף-גוף. תמיד חשבתי שזה אחד הדברים הכי מגניבים שאנחנו עושים, זה כ"כ בסיסי לרקוע עם הרגליים והידיים, ללא שום כלי בינך ובין המוסיקה, כך שאתה במגע ישיר עם הקצב. זה סוג שלי ריקוד שבו הגוף שלך יוצר את המוסיקה. תוך זמן קצר התחלתי להתעמק בתיפוף-גוף והתפתחה בי תשוקה לתרגול טכניקות, השגת דיוק ומהירות, ופיתוח צלילי ייחודי לי.
זה תרגול קשה יותר מתרגול על כלי? תיפוף-גוף זה כלי הקשה שבו אתה יכול ליהנות מיצירת מקצב בעזרת רקיעה בידיים וברגליים. ברגע שיש לך את הבסיס הקצבי, הכלי הוא אתה ואתה לא צריך לקחת מקל או להחזיק תוף באופן מסוים, אתה פשוט מתחיל לתופף עם הגוף שלך. מהבחינה הזו לדעתי זה קל יותר מאשר להתחיל לתרגל על כינור, למשל. תיפוף-גוף הוא יצירה פיזית, זה ריקוד, זה תיפוף, וזה יכול להיות קשה להגיע לתאום יד-רגל נכון. בו בזמן שאתה צריך להפיק את הצליל הנכון אתה צריך להתנועע נכון מבחינה קצבית ומוסיקלית. השילוב הזה די קשה ודורש הרבה תרגול.
מתי נחשפת לסנסולה? חבר שלי רון (Rune) שמנגן איתי בהרכב Body Rhythm Factory הביא סנסולה מברלין והראה לי אותה. נדהמתי והתרשמתי כל כך מהצליל ומאפקט ה- Wa-Wa שמיד קניתי לי אחת.
הרעיונות והמוסיקה שלך הם די הומוריסטיים וייחודיים, איך אתה יוצר את הקונספט שלך? אני מנסה לשלב כמה אלמנטים כשאני יוצר עבור הקבוצות והפרוייקטים שאני מעורב בהם. הכי חשוב שהמוסיקה תהיה שם. אני מאוד משתדל להתמקד על יצירת מוסיקת groove שנשמעת יפה, לפחות לטעמי. אח"כ, בהתאם לפרוייקט/קונצרט אני חושב איך לעשות את זה מעניין מבחינה ויזואלית, ואולי בגישה הומוריסטית, תלוי בקטע. למשל כשאני מנגן בסנסולה אני תמיד מבצע גרוב של כלי הקשה, כמו הקשה של אקורדים או קטעים מלודיים על קלימבה. זה סופר מסובך ודורש ריכוז מלא אבל אני חושב שזה מאוד מסקרן מנקודת המבט של הקהל. לרוב זה נראה כמו להטוט כמו צלחות מסתובבות, משהו עם סיכון שעומד להיכשל בכל רגע. ההומור הוא הוא תוספת מהאישיות שלי – אני לא יכול שלא להתלוצץ על הבמה, זה חלק ממני ותמיד היה כך. אני מרגיש שעל הבמה חשוב להציג את אישיותך ואת היותך אדם.
איך אתה משתמש בסנסולה ואיזה הזדמנויות הכלי הזה מביא עימו? איזה אפקט יש לכך על הקהל שלך? הסנסולה היא מכשיר רבגוני. כמובן שיש את הטון היפהפייה וה- “WAU” המהדהד, שהם מצויינים לבלדות, במיוחד עם קצת reverb אקוסטי או דיגיטלי. אני בעד לא לפחד לנסות אפקטים שונים, כמו reverb והשהיות, אני לא יכול שלא לחקור את הסנסולה עם אפקטים. בד"כ סגנון הניגון שלי הוא מאוד הַקָשָׁתִי (percussive), אז אני משתמש בסנסולה כסוג של גיטרת מקצב, מאוד מקוטע (staccato) כמעט כמו פאנק עם “picking” או "riffs". אני גם מביא "אקורדים גדולים" על פסנטר ואז מכוון קלימבה בהתאם, זו דרך מוזרה עבור נגן כלי-הקשה להיות מסוגל לנגן טונים, אקורדים ומלודיות שבד"כ אנחנו לא עושים, ולשלב את הקלימבה עם כלים אחרים. אחרי קונצרט תמיד מגיעים אליי אנשים ושואלים על הסנסולה, הם אף פעם לא שמעו את הצליל הזה קודם.
אתה חושב שהסנסולה תקבל הכרה ככלי "רציני"? בטח! הלו ?! ;-)
איזה מהכלים של HOKEMA הכי מועדף עלייך? הרנסנס והדלוקס, שניהם פנטסטיים ולשניהם יש טון נפלא. את הדלוקס הודות לאסטטיות, ליופי והצליל החמים. את הרנסנס הודות לצליל המדהים, ממברנת REMO והמחיר הזול יותר.
